› ד"ר שרייבר ושיטתו
בספרו "ללא פרויד, ללא פרוזאק" מתאר ד"ר דיוויד סרוואן-שרייבר (David Servan-Schreiber) מספר שיטות שניתן לשלבן ביעילות על מנת לשפר את איכות החיים של אלה הסובלים מחרדה ומדכאון. לצד התפיסה הטיפולית של סיי-פי פתרונות מתקדמים בפסיכולוגיה, המצדדת במתן הטיפול היעיל ביותר, שלעתים כולל גם טיפול תרופתי, המטפלים בסיי-פי מנסים תחילה, במקרים בהם המצב מאפשר זאת, גם טיפול ללא הסתייעות בתרופות.
בין השיטות הללו:
- טיפול באמצעות תנועות עיניים (EMDR)
- ייצוב קצב הלב לשם שליטה על הרגשות
- אקופונקטורה (בשיתוף פעולה עם מטפלים חיצוניים)
- פעילות גופנית
- שימוש בחומצות שומן אומגה 3
- פיתוח התקשרות הרגשית
אינספור מחקרים שהופיעו בכתבי עת מדעיים יוקרתיים תיעדו את היתרונות המדהימים שיש לשיטות האלה בטיפול בחרדות ודיכאון, אך מכיוון שמנגנוני הפעולה שלהן עדיין אינם מובנים עד תום, נותרו שיטות אלה מחוץ לזרם המרכזי ברפואה ובפסיכיאטריה.
על ד"ר שרייבר
ד"ר דיוויד סרוואן שרייבר הוא פסיכולוג ונוירולוג מאוני' פיטסבורג שבארה"ב, אשר משלב בטיפוליו רפואה מערבית מודרנית וגישות רפואה אלטרנטיביות אשר שורשיהן נעוצים בתרבויות המזרח הרחוק. לטענתו, טיפול בנפש ובסימפטומים לא פונקציונאליים כמו עודף חרדה או דיכאון מצריך בחינה של הנפש בהקשרה הפיזיולוגי כמערכת המצויה בתוך הגוף, במקום שימוש עודף בטיפול תרופתי, או לחילופין פנייה לטיפול פסיכולוגי כמו פסיכואנליזה הסוקר את הנפש באופן עצמאי. בטיפוליו בהפרעות רגשיות, עושה ד"ר שרייבר שימוש במגוון שיטות מתחום הרפואה המשלימה כדוגמת טיפול עיבוד מחדש והקהיה שיטתית באמצעות תנועות עיניים (EMDR), הסדרת קוהרנטיות קצב הלב לשם השגת שליטה על הרגשות, דיקור, פעילות גופנית, צריכת אומגה 3 וטיפוח אסטרטגיות רגשיות אדפטיביות בקרב המטופל.
שרייבר מחלק את המוח לשתי מערכות משלימות: מוח רגשי - מערכת לא מודעת המחוברת לגוף ופועלת בהתאם לדרישות הסביבה הפנימית והחיצונית, ומוח קוגניטיבי, מערכת רציונאלית מודעת, אשר מפקחת ומווסתת את הרגשות טרם אובדן שליטה.
תפקידו המרכזי של המוח הרגשי הוא בקרה על מנגנונים פיזיולוגיים ורגשיים של הגוף כגון: קצב לב, הורמונים, מערכת העיכול, והמערכת החיסונית. הפרעות רגשיות עולות לפני השטח כאשר פעולות שתי המערכות סותרות זו את זו. במצב של טראומה או לחילופין מתח רב אשר מציב את הפרט בסכנת הישרדות, המוח הרגשי מפעיל מצב חירום אשר מקנה לו שליטה ומפחית באופן משמעותי את פעולת המוח הקוגניטיבי.
